![[personal profile]](https://www.dreamwidth.org/img/silk/identity/user.png){kind=small}
The ketubah text itself is a pretty standard text, with a few interesting features (click image to see bigger version; text reproduced in full below).
The date of the wedding was 7 Marhesvan 5592, or Friday October 14th, 1831. It was in Modena (which they would have pronounced Modona, hence the spelling מודונא ) – note the reference to the rivers Secchia and Panaro; this is how our most formal documents (not usually ketubot, today) locate towns. The groom’s name was Rabbi Mordechai, son of Rabbi Shimshon Mordechai Crema (deceased); the bride’s name was Bracha, daughter of Eliyahu Hayyim Modena. The currency is given as litrin; I don’t know as much about what this means as I’d like to.
The most striking variant from today’s standard text is the generous helping of honorifics. For example, where today we would say “the groom,” this text has “the glorious, honourable young man,” and followed by “may he see his children and his days be long.” “The bride” is “the respected modest young woman,” “most blessed of women in tents.” Her father is apparently also a rabbi, and his name is followed by “may God the Rock sustain him.” I rather like the extra level of formality this gives the individuals concerned, myself.
For my client, I used a text essentially similar, just more in line with “standard contemporary American” phrasing, insofar as such a phrase means anything. Further, it adds the Lieberman clause and the mothers’ names. (More about today’s standard text here.)
Here’s the text as in the 1831 version:
בששי בשבת שבעה ימים לחדש מרחשון שנת חמשת אלפים וחמש מאות ותשעים ושתים לבריאת העולם למנין שאנחנו מנין בו פה מודונא מתא דיתבא על נהרי סיקייא ופאנארא ומי מעינות בא הבחור היקר ונעים כמ”ר מרדכי יזיי”א בן המנוח כמ”ר שמשון מרדכי קרימא ז”ל ואמר לה להבחורה הכבודה והצנועה מרת ברכה מב”ת בת היקר והנכבד כמ”ר אליהו חיים מודונא יצ”ו הוי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא בסייעתא דשמיא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכסה יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומעיל לותיכי כאורח כל ארעא וצביאת הבחורה מרת ברכה בתולתא דא והות ליה לאנתו לכמ”ר מרדכי יצ”ו חתן דנן ואוסיף לה מממוניה עשרין לטרין של כסף צרוף נמצא סכום כתובתא דא בין נדוניא ותוספא ארבעין לטרין של כסף צרוף בר ממאתן זוזי דחזו לה וכך אמר לנא כמ”ר מרדכי יצ”ו חתן דנן אחריות כתובתא דא נדוניא ותוספא קבילית עלי ועל ירתאי בתראי להתפרעא מן כל שפר ארג נסכין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני נכסין דאית להון אחריות ואגבן דלית להון אחריות דכולהון יהון אחראין וערבאין למפרע מנהון שטר כתובתא דא נדוניא ותוספא ואפילו מן גלימא דעל כתפאי בחיי ובמותא מן יומא דנן ולעלם ואחריות וחומר כתובתא דא נדוניא ותוספא קבל עליו כמ”ר מרדכי יצ”ו חתן דנן כאחריות וחומר כל שטרי כתובות תנהיגי בבנות ישראל הבתולות הצנועות והכשרות העשויין ככל תיקוני חז”ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא אנן סהדי דחתימי לתתא מן כמ”ר מרדכי יצ”ו חתן דנן לזכות הבחורה מרת ברכה בתולתא דא תמ”א על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה והכל שריר ובריר וקים
Mirrored from hasoferet.com.
From:
no subject
How fascinatingly Yael-like! I'd be nervous to see that in my ketubah; it seems a foreshadowing of hijinks with a hammer and a tent-peg... ;-)
From:
no subject
From: (Anonymous)
no subject
From:
no subject